בעשורים האחרונים אנו עדים ליותר משפחות המתרחקות מהמבנה המשפחתי המסורתי אל עבר מבנים אחרים של משפחה.
ההתפתחות הטכנולוגית בתחום הפריון, לצד קבלה חברתית והסדרה חוקית, הביאה להבנה בקרב נשים וגברים ברחבי העולם, שאין זה הכרח להימצא במערכת יחסים של נישואים רומנטיים הטרוסקסואלים על מנת להביא ילדים. הליכי הפריה, תרומת זרע, פונדקאות ואימוץ מאפשרים לזוגות הטרוסקסואלים, חד מיניים וליחידניים להפוך להורים.
על מנת לאפשר הורות בתוך המערכות המשפחתיות המגוונות שנוצרו, החל מתפתח מושג השותפות ההורית הידוע גם כהורות משותפת (Elective Co Parenting), המתייחס למערכת יחסים בין צדדים שהם הורים ביולוגים לילד משותף, אולם אין הם חיים כבני זוג ואינם מנהלים משק בית משותף.
המאפיין הבסיסי של ההורות המשותפת הוא החיבור בין שני אנשים לטובת הבאת ילדים לעולם. המצבים הרווחים בהם מתקיימת הורות משותפת הם כאשר גבר ואישה הופכים לשותפים להורות בהסכמה, או כאשר זוגות חד מיניים מצרפים שותף לצורך הבאת ילד.
להורות משותפת אתגרים רבים. ברוב המקרים, אנשים שפונים להורות משותפת אינם הורים זה מכבר, דבר שהופך את חוויית ההורות לחוויה ראשונית עבורם. הראשוניות שבחוויה מביאה לכך שאנשים לא יודעים מה מצפה להם, לא יודעים איך יתנהלו במציאות החדשה ולמה יזדקקו. בתנאים הללו, רבים מן השותפים ההוריים מנסחים את הסכם ההורות המשותפת, לרוב על בסיס תבניות מוכנות מראש, ולא בהתאם לצרכים הייחודיים להם, שכן למרביתם, הם טרם מודעים בשלב זה. יתרה מכך, ההורות במשותפת היא תופעה חדשה יחסית ומכאן שרוב השותפים ההוריים לא גדלו על מודלים של שותפות הורית בבית והם למעשה נדרשים "להמציא את הגלגל" ולעצב עבור עצמם ושותפיהם משהו חדש מן היסוד, בלא שיש להם אב טיפוס.
במקרים אחרים, יחוו השותפים ההוריים קונפליקטים שהסכם הורות משותפת לא יודע לתת לו מענה מראש. ההפיכה להורה מביאה עימה חוויה רגשית מורכבת, הכוללת התמודדות עם אתגרים רבים, החל מאתגרים פיזיולוגים, ועד לאתגרים רגשיים שלידתו של תינוק מביאה. הקונפליקטים נובעים פעמים רבות מאחר וההסכם, שהוסדר טרום תקופת ההורות, לא נותן מענה לצרכים הייחודיים שההורות המשותפת הביאה, ונוצר פער בין מערכת הציפיות של כל אחד מהצדדים מעצמו ומשותפו ההורי ולעיתים אף מהצאצא עצמו, לבין המציאות בפועל. כמו כן, ההכרות בין השותפים ההוריים עשויה להיות שטחית, ללא היסטוריה רגשית עמוקה, ובכך לא לאפשר הכרות משמעותית שתסייע בתיאום ההורי העתידי.
הפער במערכת הצפיות קשור גם באפיון המערכת החדשה שמתעצבת. יש מי שיגדיר את השותפות ההורית כשותפות נקודתית בגידול הצאצא המשותף. אחר יכול להתבונן עליה כמשפחה חדשה שנרקמת, וכתוצאה מכך להיות בעל צפייה כי השותף ההורי ידאג גם לו בעת קושי ולא רק לצאצא המשותף. במקרים אחרים עשוי אחד מהשותפים ההוריים לפתח רגשות כלפי משנהו, בעוד שההורה האחר לא תמיד שותף להם.
הסכם הורות משותפת: מענה ייחודי לאתגרים הקיימים
האתגרים שבבסיס ההורות המשותפת מחייבים עבודה מקדימה בטרם ההפיכה להורים. בשוֹלֶם – בית לגישור תמצאו את כל הדרוש עבור יציאה מוצלחת לדרך. מטרתו של תהליך הגישור במקרים הללו יהיה לקרב בין הצדדים, להעמיק את ההכרות ולעבות את הסיפור המשותף. הסיפור הזוגי-משפחתי חיוני גם להורים וגם לילדיהם העתידיים. הוא יתאר למשל את המאפיינים של כל אחד מההורים שהביא אותו למערכת המיוחדת הזו, ומדוע בחר ההורה דווקא בהורה השני כפרטנר. בכך יחזק הסיפור המשותף את תחושת השייכות, הייחודיות והזהות המשפחתית הנרקמת.
התהליך הגישורי בהורות משותפת מתבצע למעשה בשני מסלולים מרכזיים:
המסלול האחד, הוא תהליך מקדים שיתרכז בעיצוב ההסכם המשותף. במקרה זה המגשרים יסייעו להורים הפוטנציאלים להבין את הצרכים הרגשיים שלהם כמו למשל: איזה הורה כל אחד מהם היה רוצה להיות, מה הפחדים שלהם ביחס לחוויית ההורות, מה החוזקות שלהם, מה עלולים להיות הקשיים העומדים בפניהם, וכן את הצרכים הפרקטיים שלהם כמו למשל: איך תראה תוכנית ההורות, באיזה אופן יישאו יחדיו בהוצאות הכלכליות של הילד המשותף וכיו"ב. כל ההסכמות שיתקבלו יאוגדו לתוך הסכם גישור להורות משותפת.
המסלול השני יביא לחדר הגישור שותפים הוריים שנקלעו לקונפליקט שההסכם הראשוני לא ידע לצפות ולתת לו מענה, או כאשר קיים פער בין מה שההסכם הראשוני מגדיר לבין הצרכים שעולים מהמציאות בשטח. במקרה כזה תהליך הגישור יהיה ממוקד בהגעה להסכמות במקומות שנגלים פערים, מתוך הסתכלות מערכתית רחבה.
אצלנו בשוֹלֶם תוכלו להיעזר בנבחרת המגשרים המנוסה שלנו אשר בנוסף על עו"ד מכילה יועצים מנוסים ממגוון תחומים.