גישור סכסוכי ירושה
גישור סכסוכי ירושה
זה לא נעים כשמישהו מת במשפחה. בעל, אבא, סבא, רעייה, אמא, סבתא – זה כואב, זה חסר, אין מה שימלא את החלל. אבל, זוהי דרכו של עולם.
מה שמכאיב יותר הוא שנוצרים סכסוכים כספיים עקב מותו של אדם, בני משפחתו מתחילים לריב והבלגאן מתחיל לחגוג. זה לא נעים, זה כואב, וזה מוסיף עוד עגמת נפש וצער למשפחה.
על פי החוק (1965) רכושו של הנפטר הולך ליורשים שלו: אוטומטית מדובר בבן / בת הזוג, הילדים ואם אין אף אחד מאלו, אז בני משפחה מקרבה אחרת או אנשים ספציפיים שהוא / היא הגדירו בכתב. החוק גם קובע כי לא סתם שמדובר על שאר בשר, אלא אם במקרה נולד מישהו שקשור לנפטר ב-300 הימים לאחר מותו של האדם המוריש.
כלומר, אם ילד / ילדה נולדו למת לאחר מותו, הם זכאים לקבל חלק מהירושה כמו ילדים בוגרים וגדולים בהרבה. מי לא זכאי לקבל ירושה למרות הקרבה? אם יצרתם הונאת המת, גרמתם למותו או ניסיתם לשנות את הצוואה – לא תהיו זכאים לירושה. זה כמובן מבוטל אם הנפטר סלח לפני מותו בכתב לאדם המדובר.
אז מה עושים כשלא מסכימים?
אחת הדרכים לפתור בעיות בנושא הצוואה, היא באמצעות גישור סכסוכי ירושה. כלומר, עורך דין מוסכם או נוטריון יסייע לסגור את הבעיה ולפתור אותה על ידי פשרה. למשל, יורשים מסוימים לא מעוניינים לקבל את הירושה. הם יכולים לפנות למומחה גישור סכסוכיי ירושה ולהגיש מכתב לרשם ענייני ירושות שהם לא מעוניינים לקבל אותה. את המכתב יש להגיש לפני שמחלקים את הירושה בפועל, כך קובע סעיף 5 בחוק. עוד דבר שעושה המומחה, העו"ד או הנוטריון, הוא לגשר בין אנשים שלא מרוצים מהנתח שקיבלו מהירושה. אילו עוד שירותים מעניקים בשירותי גידור.
- סעיף 11 בחוק קובע שאם נפטר אדם, בן הזוג השאר שלו יקבל הכול, לרבות המכונית, הרכוש, הכסף חצי מהנכסים. את החצי השני מחלקים בין ילדיו. זה נכון גם לגבי נכדים או הורים, במקרה והמוות של אותו אדם מייצר את הסיטואציה. אם היורשים הם נכדים או אחיינים וכולי, כלומר לא אנשים בדרגה ראשונה, או אם המת היה נשוי לפחות שלוש שנים, כל מי שקשור אליו יקבל לפחות שליש בהנחה ולא הורה משהו אחר בצוואה כתובה. בדרך כלל עניין ה-50% מייצר בעיה, ובשל כך נוצרים חילוקי דעות. במצב כזה אפשר לפנות לשירות גישור סכסוכי ירושה.
- בהנחה והצוואה לא ברורה, או ישנה, או שיש בה חילוקי דעות מכיוון שלא נעשה על ידי נוטריון מוסכם אלא על ידי עורך דין, שירותי גישור סכסוכי ירושה הוא בדיוק הפתרון. סעיף 17 של החוק קובע כי שר האוצר יכול לשלם את העיזבון למישהו שאיננו קשור בכלל לאדם, בהנחה ולא היו לו אף אחד שיוכל להוריש ו/או קבע שיוריש להם מראש.