כלכלת המשפחה או קלקלת המשפחה
פגשנו אותם במסגרת הליך הגישור. הם הגיעו מתוך קושי במערכת היחסים שהתבטא בין היתר באי הסכמות מהותיות על ההתנהלות הכלכלית. היא הרגישה שהם לא שותפים, שההפרדה הכלכלית ביניהם מעיקה עליה ולא מכבדת אותה ואת ילדיהם המשותפים. הוא היה בטוח שהוא מאפשר לה את החיים שתמיד רצתה – בית במושב, בלא שהיא נדרשת לעבוד כלל ואיכות חיים ברמה גבוהה. את הבית הוא רשם על שמו כדי להגן על עצמו לאחר שאיבד כמעט הכל בגירושין שלו. הם הגיעו לפגישת גישור, כאשר אופציית הגירושין עומדת על הפרק, על מנת לבחון האם ניתן להציל את המצב ולהגיע להסכמות קונקרטיות בנושאים שמסעירים אותם.
בתהליך הגישור הזוגי דיברנו איתם ב"שפת הגישור". זוהי שפה שמדברת את הצרכים של כל צד ולא את העמדות שלהם. זו שפה חשופה, אינטימית, המאפשרת לראות את המציאות באופן אינטגרטיבי ולפתוח תקיעויות המאפיינות קונפליקטים רבים.
כשהוא דיבר בשפת הגישור הבנו שהוא רגיל לסמוך רק על עצמו וקשה לו להישען על אחר. הבטחון שלו מתבסס כאשר הוא מרגיש שיש לו מרחבים בהם הוא "הבוס" הבלעדי והוא מקבל את ההחלטות בעצמו. ברגע שהוא מרגיש שיש לו את המרחבים האינדיבידואלים קל לו לפתח את המרחבים המשותפים. זוהי רשת הבטחון שלו. בשביל להיות יחד הוא זקוק גם למקום שהוא לבד.
כשהיא דיברה בשפת הגישור הבנו שגם היא זקוקה להרגיש בטחון, אבל אצלה הבטחון מגיע מתוך הביחד. היא צריכה להרגיש שסומכים עליה, שהיא חלק ממערכת כוללת שמקבלת החלטות יחד ונשענת האחד על השני. בשביל לפתח עצמה היא זקוקה למקומות של היחד.
למעשה, עבורה רשת הבטחון הרגשית היא היחד ועבורו היא הלבד, כאשר רשת הבטחון הזאת מאפשרת לה לפתח את עצמה ברמה האישית ולו לפתח את עצמו ברמה הזוגית.
ההבנה הזו במהלך הגישור היתה מאוד משמעותית ועל בסיסה בנינו יחד עם הצדדים הסכמות. המודל הגישורי היה כזה שיצר עוגנים כלכליים משותפים ולצידם עוגנים נפרדים. ההבנה שבתוך המערכת הזוגית הזו חשוב לשמור על שני הערוצים הללו – המשותף והנפרד – ושהנפרדות תומכת בשותפות ולהפך, היא זו שאפשרה לא רק הגעה להסכמה בקונפליקט הקונקרטי, אלא גם הטבה משמעותית במערכת היחסים.
מאז נולד להם עוד ילד והם עדיין גרים באותו בית במושב. הבית עדיין רשום על שמו אולם יש נכס נוסף שרשום על שמה. כשהם נתקלים בביטויים נוספים של הצורך בנפרדות מול הצורך בשותפות בדמות אי הסכמות, הם ניגשים לזה קצת אחרת מתוך התבוננת רחבה יותר ובהתאם גם אמפתית יותר האחד כלפי השני.
אז הנה האסימון שנפל אצלנו כמגשרים: לפעמים הכסף יכול להיות האמצעי לעשות מהלכים פורצי דרך באיכויות מערכת היחסים המשפחתית והזוגית. למה? כי ברגע שבני משפחה נמצאים בסכסוך אז הכסף הוא אחת הדרכים המרכזיות שלהם לבטא את המקום הרגשי בו הם נמצאים – קנאה, בדידות, חרדה, כעס, תחושת קורבנות. כשאנחנו המגשרים ממוקדים בהבנת הצרכים שעומדים מאחורי התחושות השליליות והטבעיות כלפי בן הזוג או בן המשפחה האחר, הכסף עשוי להפוך מהגורם שהצית את הקונפליקט – לגורם שמכבה את הקונפליקט. חלוקה הוגנת של המשאבים הכלכליים מובילה לתחושת הוגנות הדדית ומשם להסדרה של הסכסוך באמצעות הסדר גישור.
אז מה הבשורה בעצם?
הבשורה היא שלא חייבים לפנות להליך גישור רק על מנת להיפרד. אפשר וכדאי לפנות להליך גישור גם כדי לחבר. כדי לתקן את הקיים דרך הגעה להסכמות שמבוססות על האינטרסים והצרכים של כל בני הבית.
לא קל לדבר על כסף, זהו נושא טעון אצל הרבה אנשים ואחד מהנושאים המרכזיים שנמצאים ברקע של סכסוכים זוגיים. במצבי סכסוך ומשבר על הרקע הכלכלי, לתהליך הגישורי כוח משמעותי ביכולת להביא לשינוי מיידי ולסייע לבני משפחה לבנות מדיניות כלכלית שמתאימה להם ובמקביל לאפשר התפתחות של היחסים הזוגיים והמשפחתיים בנקודת הזמן הנוכחית ובהמשך הדרך.
